יום חמישי, 25 ביולי 2019

עוד דיבור על

זאת מחלה ארורה. מוחו של אדם נמחק, ובשלבים מתקדמים-- המחלה מתפתחת איננה קופאת-- עם מגבלות פיזיות חמורות. מחלה שמביאה את החולה לתלות מוחלטת במטפלים. אתה רואה במרוצת שנים איך יקירתך שוקעת והולכת. ואתה חסר ישע. אין תקומה. ידוע שאדם שוקע ברוב ימיו. אבל זה לא המצב כאן. כאן בעודו בכוחו הוא בהדרגה מאבד . לא בבת אחת. מאבד זיכרון. מאבד את יכולת ההתמצאות. ובהמשך את הטיפול האישי ההיגייני. מחלה שמכניסה את בן הזוג ללחץ נורא, לתסכול איום. והמבחן הוא-- של בן הזוג-- לא להתרסק למרות שלא ברור איך לא.

יום שלישי, 9 ביולי 2019

מה שמובא בזאת אלו הם דפי יומן שאני מנהל הן לעצמי והן למטפלים העיקריים. אלה שלא נוטשים את בני-בנות זוגם מזה שנים, 

יום שבת, 6 ביולי 2019

אפריל 12
אתמול אצל הלנה והרגשות מעורבים. צפירה דיברה על אומנות תשח ולא השכילה לתת את תמונת הישראלי מול היהודי שזה מה שמזדקר כאן. אבל כשהיא דיברה על תמונות ספוראדיות זה היה בסדר אף על פי שעדיין נתפסה למשפט אחד כמו תשח והסיפור האישי שלה על היריות מואדי רושמיה וזה כתקליט. אבל עמדה בשיח. עם זאת משסיימה לא הפסיקה ללכת לשירותים לרבוץ על הספה בחוסר אונים עד שהלנה שאלה אם היא חשה בטוב. ושוב צפירה נשאלת על ידי הלנה שוב ובחוסר רגישות על הנכדים ושוב צפירה חוזרת על כך שיש לה נכד אחד. נמחק. וכשהיא לא דיברה היא נכנסה למין חוסר אונים כזה ואף נמנמה. הנמנום הזה גם קרה לה בשיעורי באונ' ת".א. וצפירה לא ישנה בלילה. בחצות קמה מתלבשת ומכינה ארוחת בוקר ולא נרדמת אלא לכמה שעות בעקבות כדור השינה אמבלין שנתתי לה.