יום רביעי, 16 בדצמבר 2020

 16/12/20

אם צפירה נלחמת בחיוך בעדינות אז אני לא?!

יום ראשון, 6 בדצמבר 2020

 6 דצמבר 20

מדברים על חיסונים. נראה שאני וגסנה נהיה מהראשונים. אף על פי שצפירה רגישה לא ניתן לה כפי שלא נתנו לה לשפעת.

ספר קהלת הוא מתווה טוב ומועיל. הכל בסוף הבל. אבל תן את המכסימום בכול עכשיו, בהווה למרות שאתה יודע שהסוף הבל. אבל עכשיו. האם זה לא מה שאני בעצם עושה?

יום ראשון, 15 בנובמבר 2020

 15 נוב' 20     נתקלתי בספרו של קאמי מיתוס סיזיפוס . ומיתוס סיזיפוס הוא המענה למשבר הקורונה, לבידוד ולכל הצרות המשתמעות. סיזיפוס נגזר עליו לגלגל סלע לראש ההר ומשהגיע לפסגה הסלע הידרדר וחוזרים וכך זה נמשך. אלה חיי בזמן זה. כל יום ויום גוררים את הסלע , נופל וגוררים מחדש שוב ושוב. הלא אינך יודע מה יביא יום, מה הלילה יביא. לכן גרירה , נפילה ושוב גרירה. ככה זה מתנהל. זאת הפכה למציאות.

יום שבת, 14 בנובמבר 2020

 14 נובמבר 2020

צפירה בקושי הולכת מדדה מספר צעדים. גסנה מתקשה להוליכה אבל אפשר יותר. היא יושבת בכיסאה בשעות היום ולא מועסקת. בימי שני ורביעי באה שוש לשעתיים בכל פעם ומפעילה מצוין.

והנה נזכרתי היום. טסתי עם צפירה לפלורנס לביתה האומנותי. וביקרנו במוזיאון האופיצי, ושם התקהלה קבוצה סביב דוד, וצפירה החלה להעיר. המדריכה קלטה אותה ועודדה אותה להמשיך, וצפירה נתנה הרצאה מלאה. במטוס חזרה שאלה אותי אפוא היינו. זה היה בשלב המוקדם של האיבחון.


יום ראשון, 15 במרץ 2020

כולם מפחדים. חיל ורעדה.  מהי התוחלת הזאת. מהי התשוקה הזאת. הפחד. האימה. כאבים. העמיקו שאול. 14 מרץ 20 בצל מגפת הקורונה כשאני חוזר וקורא בפרק ההקדמה של דקמרון. אז אני שואל: אז מה.

יום שבת, 8 בפברואר 2020

5/2/20
עד לפני זמן קצר הייתי מושיט לצפירה יד והיא הייתה מגיבה, ומושיטה לי את ידה. נפסק. וזאת עוד עדות ברורה לפרוגרסיביות, שמטריפה אותי, מעוררת בי חלחלה.