יום שבת, 30 בינואר 2021

 29 ינואר 2021

מה אגיד? רווח לי. ג'סנה הניעה את צפירה והיא מעדה. יום לפני כן פרצה צפירה בזעקה ואז בקולות ונשימה מטורפת וריר, קצף לבן פרץ מפיה. הרגענו אותה. אבל שוב לא יכלה ללכת את אותם צעדים בתמיכתה האיתנה של ג'סנה. צפיתי לגרוע. הייתי משותק. באה רופאה מנטלי ומצאה שהסממנים החיצוניים כשורה. גם ג'סנה בבדיקות שעשתה מצאה כך. ופתאום נעלם מטען מכשיר החמצן שג'סנה נתנה לצפירה. אז עוד טרם חלף שבוע מהחיסון השני לא היססתי וקניתי את המטען ביד שרה. לפחות זה. ואתמול צפירה שבה לצעוד מעט ללא כסא הגלגלים כמובן בתמיכתה של ג'סנה, ושבה לחייך, וזה חיוך של אושר. יש בצפירה עצמות שמקרינות ומחבבות אותה.

יום רביעי, 13 בינואר 2021

 13 ינואר 21

הפסוק את אשר יגורתי בא לי מלווה אותי, שוכן בי מדי יום. הבוקר ג'סנה הוליכה מעט את צפירה והיא התמוטטה. ג'סנה נבהלה כהוגן טראומה אבל לא איבדה עשתונות. צפירה התאוששה אבל היה ברור שהיא עברה חוויה קשה. ככה אני חי עם צפירה כל יום.  וכשצפירה מתאוששת מעט היא גם מחייכת. אין כאן תקוה, אבל החיוך הוא  עוד טיפת חמצן להמשיך.