יום ראשון, 19 במאי 2024

19 מאי 24

היום לפי הלוח העברי יום הזיכרון לצפירה. טוב שיש יום זיכרון. חשוב. אף על פי שהייתי מעדיף שלא יהיה בית קברות וקבר אלא אני עם עצמי. אבל.   אחר הצהרים זום עם זמר ושני ילדיו שביקש להקדיש לאמו. ו ב 5 עם הרב חיים ותבוא גם שוש נעלה.

קראתי משירתה של צפירה  בשני הכרכים שאספתי ושעותקים בספריה הלאומית. כתוב בכישרון בדמיון, במטפורות בקלות התאור והרחבתו. צפירה היא משוררת. אבל היא משוררת היגון.היא סבלה, בכתה וביטאה בשירתה. כותבת הרבה על ילדותה ללא תיאור הילדות אלא הזכרות הבדידות וכשהיא בעצם מלווה את אביה, הולכת איתו, ממתינה, מבקרת בסניף דבר, ממתינה לו שם והם הולכים יחד הביתה. האם הייתה בהשתלמות בצרפת.  כותבת על מלחמת השחרור עת היא ילדה שוכבת חולה, ההורים  בעבודה וחיריות מואדי רושמיה והיא מנותקת, לבדה. והיא כותבת על זה עשרות שנים אחר כך. כותבת על חשיבות המשפחה ועל הבן המכאיב שפניו למחקר ולא אליה.  מבקרת אותי שחי בעתיד בפחדים ולא ממצה את ההווה.  מבטאת חיים של סבל, של ריכוז עצמי. לא כותבת על זמר בילדותו למרות שהתמסרה לו בכל אודה. 

רציתי לכתוב עליה ואף רכשתי שני ספרונים שנכתבו על ידי שתי נשים שהורה סבל מאלצהימר והן מתארות את השקיעה. לא. לא רציתי להנציח דווקא את זה ולכן ירדתי לפי שעה מהמחשבה הזאת. וגם כשקראתי הבוקר את חוברת שירתה, נכוויתי ולא יכולתי להמשיך. צפירה סבלה. 

צםירה הייתה משוררת.