16 אפריל 12
לקראת סוף שנת הלימודים הקודמת צפירה קיבלה מספר מכתבים מאונ' בג
שעבודתה הסתיימה ושהיא זכאית לפיצויים. משהלכה לברר , הייתי עמה, אמרה לה חברתה
מזכירת המחלקה שזו הודעה שגרתית לעובדים זמניים. אבל הרציפות של ההודעות הדליקה
אור. ואכן לשנת הלימודים הזאת היא כבר לא הוזמנה. ברור שלא התקשרה. אבל גם לא
התקשרו. וזה כאב. הם קראו את המצב.
התקשרתי ל Steffi מ Free
state. נראה.
הנסיעה לזמר לארה"ב לפרינסטון הוכיחה שוב שחל בינינו פער קשה. צפירה הרגישה דבר נכון
מאד. נכון שהנסיעה כעבור יום כבר נמחקה מזיכרונה וכך היה גם מפלורנס, אבל היא כן
התבטאה שזמר לא דיבר עמה. זאת בעייה קשה מבחינת זמר והוא אפילו לא ניסה ואסור
לדובב על זיכרון מה עשית אתמול וגומר. ונראה לי שזו בעיה שיכולה להתבטא כאן שמראש
מניחים שחולי האלצהימר הם טיפשונים ולכן לא מדברים עמהם. ומתברר שיש שני סוגים של
חולים כאן: אלה שהם באמת אבודים ואלה שהם עדיין בעלי יכולת אינט' על בסיס רזרבות
חזקות וזה מה שקורה עם צפירה. היא ביוזמתה מטלפנת לאחותה בעזרתי אבל כשהיא כבר
מדברת זה כללי מאד ונוסחתי ומעבירה מיד אלי.
והפסח החג השני וצפירה בצדק רב אומרת זה לא חג. לא יכול שרק שנינו.
פסח זה ארוחה עם אנשים, קריאת מגילה בציבור. זה אחד מהכישלונות הגדולים שלי . לא
קיים. בודדים. רק אני כותב על זה ואני מצטמרר.
היו לצפירה כמה עידנים של
הצטיינות בהוראה בשלבים הראשונים של ספיר ובהרצאות למבוגרים שנתנה בלימודי חוץ בבג
והייתה מעולה. בספיר אמרו עליה שהיא תגלית. אבל זה חלף. וזאת טרגדיה.
צפירה מתאוששת לאט מדי מהנסיעה לארהב שכבר נמחקה ממנה. היא מתנגדת
לסיוע. היא מסרבת להודות במציאות ונכנסת להתקפות אמוק.
ביום ד' זה חזרנו מזמר בארהב וכעבור יום צפירה מחקה את זה. לא זוכרת.
אבל היא מבינה שחייה כרגע ריקים והיא צריכה למלא.
צפירה לא משתפת פעולה עם הרופאים ואפילו מתנגדת.
בישול, שליטה בבית בסדר.
אבל היא לא זוכרת וכעבור יומיים בלבד שהייתה בארהב אצל זמר. לא זוכרת
שראתה את זמר. הולכת איתי לקנות ושוב אחרי שקנתה משהו לא זוכרת שקנתה אותו. היום
בסופרמרקט כשביקשה לארוז לקחה את המצרכים עוד טרם שהועברו על ידי הקופאית ואנשים
גיחכו.
בדיקות דם גם אצלי וגם אצל צפירה בסדר גמור. קשה.
יש לי תשישות פיזית ומנטלית.
18 אפריל 12:
מאורעות עוברים,
אתמול בדירה בחיפה, בלב המפרץ אף ראינו סרט נוגע מאד ללב וזה לא נחרט אצל צפירה.
גם לא זוכרת שביקרה את זמר. איזה דבר. אבל שולטת בשאר. מסדרת אלבום תמונות של
ילדותה ואמה, צילה, וכאן הזיכרון עובד. הבוקר בגן הילדים באשל. וריכזה את הילדים
סביב סיפור יונה והדג והילדים שיתפו פעולה להפליא.
20 אפריל 12 :
אתמול בערב יום שישי
כשלא הלכנו לבית הכנסת מפאת עייפות שלי ונשארנו בבית והלא בבאר שבע הכול סגור
וצפירה אמרה דברים נכוחים. עם סגירת הדלת הנבזית של יהודית בבית האומנים. והבהרתי
לה שאין מקום לעבוד שם בהתנדבות כי יש כבר היום רשת של עובדים בשכר –וככה יהודית
עשתה גם עם דוד -- צ פירה הסיקה שאין מה לעשות יותר בבאר שבע. הבהרתי לה שבאר שבע
זהו כפר גדול. וחיפה שאנו מכירים כבר מאוישת בכול מקום. זה לא פשוט לעבור לשם. אבל
יש בתי קפה, יש אירועים מעניינים יותר. יש לאן ללכת. לטייל. מכול מקום, יש לנו
דירה שם וצריך לחשוב על כך. רעיון הבית המוגן לא נראה לצפירה. כך גם כפר סבא. באר
שבע היא גמורה לנו. כפר גדול שאיננו בדיוק לרוחנו. אבל המיקום שלנו כאן הוא טוב.
גם פתחנו פתח עם גן הילדים ועכשיו הקבוצה אמנם קטנה עם הלנה ואולי צפירה בעמך.
כאשר היינו בבית ברל צפירה ניגשה לאנשים, שוחחה אמנם מדברת שוב על שמה צפירה ואביה עיתונאי דבר וברור
שיש כאן בעיה בייחוד שהיא חוזרת ושואלת את השם ואם יש מספר טלפון.
אבל צפירה אמרה דבר
יותר משמעותי: אני מאבדת איבדתי את הכול. וגם מאבדת את הזיכרון!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה